פסק-דין בתיק רע"צ 8767-08-11

בפני ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, הגב' אפרת הלר, בתיק הוצל"פ 13-10901-10-8 מיום 29.6.11, בה דחתה את "טענת פרעתי" של המערערים (להלן:"החייבים") תוך קביעה כי על אף שהחייבים ביצעו תשלומים על חשבון חוב הפיגורים שנוצר בחשבון ההלוואה שנטלו לרכישת דירה המגורים שלהם (להלן:"המשכנתא"), עדיין נותרה נכון ליום 29.5.11 יתרת חוב של כ- 30,000 ש"ח (לא כולל שכר טרחת כונס והוצאות) ולפיכך דין בקשתם להידחות.

טענתם המרכזית של החייבים הן בבקשתם בפני הרשמת והן בערעור זה, הינה כי מיד לאחר שקיבלו את האזהרות בתיק הוצאה לפועל, ביום 13.12.10,  פנו לב"כ המשיב להסדרת תשלום חוב הפיגורים בהסדר וכתנאי לביצוע הסדר כלשהו, התבקשו לשלם סכום במזומן של 10,000 ש"ח כאשר הוסכם כי יתרת חוב הפיגורים, תסולק בתשלומים חודשיים שיתווספו לתשלומי המשכנתא השוטפים.

בהתאם להסכמה זו, שילמו החייבים ביום 20.12.10 10,000 ש"ח אולם לטענתם משביקשו לחתום על הסדר לפריסת חוב הפיגורים, נתקלו בהתנגדות של ב"כ המשיב אשר העמיד דרישה לתשלום סך נוסף של 15,000 ש"ח.

חרף העובדה כי דרישה זו הועמדה בניגוד להסכמה קודמת, ביקשו החייבים לבצע את התשלום אולם נדרשו לארכה של כחודש ימים, אשר לטענתם ניתנה להם על ידי ב"כ המשיב, וביום 8.2.11 שולם סך נוסף של 20,200 ש"ח על חשבון חוב הפיגורים.

חרף הסכמות הצדדים כאמור לעיל, התברר לחייבים בדיעבד כי ביום 20.1.11 הוגשה בקשה למנות את ב"כ המשיב ככונס נכסים ובעקבות זאת הוגשה בקשה להגדלת החוב לסכום ההלוואה במלואה.

החייבים טוענים כי בהחלטתה נסמכה הרשמת על האמור בתגובת המשיב לבקשתם, תגובה שלא היתה מפורטת מספיק לטעמם של החייבים, לא גובתה בתצהיר והאמור בה אינו תואם את העובדות שכן, בניגוד לקביעת הרשמת על בסיס אותה התגובה, התשלומים ששילמו החייבים כאמור לעיל, כיסו את יתרת חוב הפיגורים ואף את התשלומים החודשיים עד לחודש 5/2011. בדיון בפני הוסיפו וציינו החייבים כי ביום 27.5.11 ביצעו תשלומים נוספים על חשבון החוב אשר לא נכללו בתדפיס התנועות הכספיות מיום 29.5.11 שצורף לתגובת המשיב לבקשתם, וכי באם נכללים הסכומים הנוספים ששולמו עד ליום 29.5.11, הדבר מביא לכך שלא נותרה כל יתרת חובה נכון לאותו המועד, למעט שכר טרחת כונס.

לטעמם של החייבים החיובים שהתווספו כתוצאה ממינוי כונס הנכסים, התווספו שלא כדין מאחר ולא היתה כל הצדקה למינוי הכונס ולהגדלת החוב בתיק ההוצאה לפועל למלוא סכום ההלוואה, זאת בהתחשב בהסדרים שהושגו בין הצדדים כאמור לעיל, ואשר החייבים לטעמם, עמדו בהם.

ב"כ החייבים בדיון בפני הדגיש כי הרשמת לא ערכה בירור ענייני של טענות החייבים  ולא זימנה את הצדדים לדיון  אשר היה מאפשר בירור כזה, ולפיכך מן הראוי לבטל את החלטתה לקבל את טענת הפרעתי או לכל הפחות להחזיר את הדיון לבירור ענייני בפני הרשמת.

ב"כ המשיב טוען לעומת החייבים כי את טענת ה"פרעתי" על הרשמת לבחון לאור מצב החוב בעת הגשת הבקשה עצמה ולא במועד מאוחר יותר שהוא מועד הגשת התגובה או מועד מתן ההחלטה שכן, לטעמו, גם באם משולמים תשלומים על חשבון החוב לאחר שהוגשה טענת ה"פרעתי", אין בהם לבסס את הבקשה כפי שהוגשה.

המשיב דוחה את טענות החייבים בדבר קיומו של הסדר כזה או אחר, שכן כל הסדר שעורך המשיב עם חייבים, נעשה בכתב בלבד ולא בעל פה ובהעדר הסכם בכתב אין מקום לקבל את טענות החייבים בהקשר זה.

בעקבות הדיון בפני ובהתאם להוראתי, הגיש המשיב הודעה לפיה נכון ליום הדיון בערעור, חוב הפיגורים המעודכן של החייבים עמד על סך של כ-20,000 ש"ח בצירוף יתרת חוב בגין שכר טרחת כונס והוצאות משפטיות בסך נוסף של כ- 14,000 ש"ח, כך שסכום חוב הפיגורים הינו 34,690 ש"ח.

לאחר עיון במלוא טענות הצדדים כפי שנפרשו בפני, ובעיקר לאור העובדה כי גם נכון למועד קיום הדיון בערעור קיימת יתרת חוב פיגורים בהלוואות (אף מבלי לקחת בחשבון את יתרת חוב שכר טרחת הכונס וההוצאות המשפטיות) ברי כי דין בקשת החייבים בטענת פרעתי, כמו גם ערעור זה, להידחות.

אינני מקבלת את עמדת המשיב כי את טענת ה"פרעתי" יש לבחון אך ורק ביחס למועד הגשתה שכן כפי שגם עשתה הרשמת בצדק, בהתחשב בכך שמדובר בענין דינמי ולעיתים החייבים משלמים תשלומים שלא על פי סדרם השוטף תוך כיסוי חוב פיגורים שנצבר,  יש להתחשב בתשלומים אלו גם אם בוצעו באיחור ואין להתעלם מהם במסגרת בדיקת בקשת החייבים בטענת פרעתי.

ההיגיון בכך הוא כי לעיתים עצם נקיטת הליכי ההוצאה לפועל מביאה לסילוק חוב הפיגורים (וזו הרי המטרה העיקרית בניהול ההליכים והמטרה העיקרית שעמדה מאחורי תיקון חוק ההוצל"פ והטל המגבלות ביחס לגביית חוב פיגורים כתנאי להעמדת מלוא ההלוואה לפרעון) ובאם השתכנע ראש ההוצאה לפועל כי אכן בוצעו תשלומים שכיסו את חוב הפיגורים, לרבות הוצאות משפטיות שנגרמו בינתיים למשיב, אין מניעה לקבל את בקשת הפרעתי גם אם סילוק זה נעשה בדיעבד ותוך כדי בירור הבקשה.

אלא שבמקרה דנן, אין בכך להואיל לחייבים שבפני שכן, אלו לא הצליחו לשכנע לא את הרשמת וגם לא אותי, לאחר בחינת מלוא הנתונים בפני, כי אכן סילקו את יתרת חוב הפיגורים לא ביום 29.5.11 וגם לא עד למועד הדיון בפני.  אילו אכן רצו החייבים לשכנעני כי יש לקבל את הערעור ובמשתמע להיעתר לבקשתם, היה עליהם לדאוג לכך שנכון למועד הדיון בפני אכן יסולק מלוא חוב הפיגורים ולא כך הם פני הדברים.

אינני מתעלמת בקביעתי זו מטענות החייבים מאשר להסדרים והסכמות שהיו בין הצדדים, אולם גם באם היה בסיס מוצק לטענות אלו (אשר לא פורטו במידה המאפשרת הגשת תגובה בתצהיר על ידי המשיב בהיעדר ציון עם מי בדיוק הושגה ההסכמה הנטענת),  הרי שלכל היותר היה בהן להשפיע על שאלת החיוב בשכר טרחת כונס, אולם אין בהן כדי להביא לאיון יתרת חובם של החייבים בכל נקודת זמן רלוונטית שבה הענין ייבחן. אוסיף ואציין כי טענות כנגד פעולות כונס הנכסים ובאשר לעצם ההצדקה במינויו, אינן מסוג הטענות שיש לבחון במסגרת טענת "פרעתי", ומשכך אין בהחלטת הרשמת או בהחלטתי זו משום דחיית טענות החייבים ביחס להצדקה במינוי כונס הנכסים, ושמורה לחייבים האפשרות (באם זו קיימת עדיין בהתחשב במועד מינוי הכונס) להעלות כל בקשה בהקשר זה.

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור ומחייבת את החייבים בהוצאות המשיב בסך של 2,500 ש"ח. הפקדון שהפקידו החייבים יועבר למשיב באמצעות ב"כ לכיסוי הוצאות אלו.

ניתן היום,  ה' תמוז תשע"ב, 25 יוני 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: